פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ נ' בוארון ואח'

פסק דין

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה הנדונה. התאונה אירעה בכביש ירושלים – תל אביב בשעה 07:30 בבוקר.

לטענת התובעת רכבה נסע בכביש ולפתע נפגע, בחזית הרכב, מגליל יריעת זפת שנפל ממשאית הנתבעים שנסעה לפניו. לאחר מכן נפגע הרכב גם משני רכבים נוספים שנסעו בכביש. בתביעה זו נתבעים רק הנזקים אשר לטענת התובעת נגרמו כתוצאה מפגיעת הרכב בגליל יריעת הזפת שנפל לכביש, ולא הנזקים שנגרמו, לטענתה, מהרכבים האחרים.

הנתבעים טוענים שנפילת הגלילים היא תוצאה של בלימת חירום שהנהג מטעמם נאלץ לבצע, לאחר שרכב צד ג' סטה במפתיע לתוך נתיב נסיעתו. הנתבעים חולקים גם על אחריותם לנזקים, ולטענתם רכב התובעת הספיק לבלום טרם פגע בגליל, ורק לאחר שרכב אחר פגע בו מאחור והדפו קדימה, הוא פגע בגליל שהיה בכביש.

העידו בפני נהג התובעת, שני נהגים של שני רכבים נוספים, והנתבע 1 שנהג במשאית הנתבעים. הוצגו גם מסמכים ותמונות, לרבות תיק משטרה.

בחינת העדויות מעלה שאין מחלוקת לגבי כך שגלילי יריעת זפת נפלו לכביש ממשאית הנתבעים (אף שיש מחלוקת לגבי מספר הגלילים שנפלו), ואין גם מחלוקת כי יסוד התאונה הוא בנפילת אותם גלילים. כאמור, המחלוקת היא אם נפילת הגלילים היא תוצאת התרשלותם של הנתבעים, ואם כן, אם הנזק הוא תוצאת התרשלות זו.

אשר להתנהגות הנתבעים. הנתבעים טוענים שנפילת הגלילים היא תוצאת מעשיו ומחדליו של נהג רכב אחר שסטה לפתע לנתיב נסיעתם. אינני מקבלת טענה זו. ראשית, הטענה בדבר קיומו של רכב אחר שגרם לבלימת חירום, אינה נתמכת בכל ראייה, פרט לעדות נהג המשאית. לא נמסרו פרטי הרכב האחר, וגם איש מהנהגים לא ראה רכב זה. שנית, גם אם אקבל את גרסה זו, אין בכך כדי לשחרר את הנתבעים מאחריות לנפילת הגלילים מהמשאית. נהג הנתבעים ידע שהוא נוסע עם משאית עמוסת מטען בכביש עמוס, והיה עליו להטעין את המטען כראוי ובאופן שלא יזוז ממקומו גם במקרה של בלימת חירום. בלימת חירום פתאומית אינה אירוע בלתי צפוי, ועל נהג המשאית היה לצפות את אפשרות התרחשותו ולהטעין את המטען באופן שלא ייפול גם במצב מעין זה. כך מתחייב מחובת הזהירות המוטלת על מוביל מטען, וכך מתחייב גם מתקנה 85 לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 הקובעת כך: "לא יוביל אדם מטען ברכב או עליו ובעל רכב או מי שהשליטה עליו לא יניח ולא ירשה להוביל מטען ברכב או עליו אלא אם כן מבנה הרכב, על כל חלקיו ואבזריו, מתאים להובלת המטען בבטיחות וכאשר.... המטען, מכסהו ומכסה הרכב, מחוזקים היטב באופן שלא יישמטו ולא יתרופפו עקב הנסיעה או מחמת הרוח...". לאור האמור, נושאים הנתבעים באחריות לנפילת הגלילים לכביש.

אשר לנזקים. נהג הנתבעים העיד שרכב התובעת הספיק לבלום לפני הגליל שנפל לכביש, ורק לאחר מכן נפגע הרכב מרכב אחר, נהדף קדימה ונתקע על הגליל (עמ' 26 לפרוטוקול).

מאידך נהג התובעת העיד שהוא ראה את הגליל מתגלגל בכביש לכיוונו, ניסה לבלום אך לא הצליח, ונתקע מעליו. וכך השיב לטענת ב"כ הנתבעים כפי שהוצגה בפניו בחקירה נגדית: "כל מה שאתה מתאר יכול להיות נכון אלא עובדה אחת שפוסלת הכל. אני כבר נתקעתי ונעמדתי ורק אז חלף אותי הרכב מימין שהצליח לברוח ורק אז, לא יודע, אי אפשר להעריך בדקות ובטח לא בדקות.... זה כמה שניות לפחות.... אז הגיע גם הרכב הגדול..... הוא נגע בי בכזאת נגיעה שהצליח לשחרר אותי.... (עמ' 7 שורה 28 – עמ' 8 שורה 6), ובהמשך "המכה שחררה אותי ויכולתי לסטות הצידה" (עמ' 9 שורה 15). משמע פגיעת רכב התובעת בגליל שנפל על הכביש לא היתה תוצאת פגיעת רכב אחר אלא תוצאת פגיעתו העצמאית של הרכב בגליל שנפל לכביש, לאחר שלא הספיק לבלום.

עדות נהג התובעת נתמכת גם בעדותה של נהגת רכב נוסף שהיתה מעורבת בתאונה. אותה נהגת הצליחה לסטות ימינה ופגעה קלות ברכב התובעת, ולדבריה: "מה שעצר אותו זה היו גלילי הפזקר שראיתי אותם" (עמ' 12 שורות 30 – 31). אותם דברים העיד גם נהג הטרנזיט שפגע ברכב התובעת מאחור, וגם לפי עדותו רכב התובעת נתקע על אחד הגלילים, והפגיעה שנפגע מאחור איפשרה לו להשתחרר ולנסוע (עמ' 21 לפרוטוקול).

מול שלושת עדויות אלו עומדת עדותו של נהג הנתבעים. אינני מקבלת עדות זו. לא רק שמדובר בעדות יחידה שאינה תואמת ליתר העדויות, אלא שגרסה זו לא נמסרה על ידי נהג הנתבעים בהודעתו למשטרה (במ/1). לאור האמור אני מעדיפה את גרסת התובעת לפיה רכבה פגע בגליל שנפל לכביש ללא קשר לפגיעות שנפגע מרכבים אחרים, ולאחר שלא הספיק לבלום.

התובעת צמצמה תביעתה רק לנזקים שנגרמו בחזית הרכב, והיא לא כללה בתביעה זו גם את הנזקים הנוספים שנגרמו לרכבה כתוצאה מפגיעת הרכבים האחרים. בתום הדיון הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לעניין היקף הנזק, ולפיה יופחתו 25% מסכום התביעה.

לאור האמור אני מקבלת את התביעה. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעת סך של 15,640 ₪ צמוד מיום 16.11.09 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.6% מהסכום הפסוק. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ג אדר א תשע"א, 27 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: